פסק-דין בתיק ת"א 2956-07

1.                  לפניי תביעה כספית, בגין הפרת הסכם למתן שירותי הובלה ע"י התובע עבור הנתבעת 1, אשר זכויותיה הועברו מאוחר יותר לנתבעת 2. לדידו של התובע, ההסכם הופר במתן הודעה חד צדדית ע"י הנתבעות בדבר הפסקת ההתקשרות לאור סגירת מחסן המכולת שלהן בעטרות. בהיעדר זכות של הנתבעות לביטול ההתקשרות ונזקים שנגרמו לו עקב קיצור תקופת ההסכם, עומדת לו הזכות לקבלת פיצוי .

2.                  הנתבעות דוחות את טענות התובע וטוענות כי התביעה היא קנטרנית ונועדה להתעשר על חשבונן , לאחר שנדחתה כבר תביעתו של התובע בגין אותה התקשרות, בפסק דין שניתן בבית הדין לעבודה. בפסק הדין נקבע כי אין לתובע זכויות בגין סיום ההתקשרות בהיעדר יחסי עובד- מעביד וכעת, חוזר התובע לפתחו של בית המשפט ומגיש את תביעתו זו בכובעו, כעצמאי. זאת ועוד, התובע בעצמו הפר את ההסכם כאשר עמד במריו וסירב להצעה להמשיך את מתן השירות בטענות סרק ובחוסר תום לב.

טענות הצדדים:

3.                  התובע טוען, כי ביום 3.3.1979 נחתם הסכם לביצוע עבודות של הובלה ע"י התובע  לפרק זמן של שנה ( נספח א' לכתב התביעה , להלן-"ההסכם"). ההסכם, הוארך באופן אוטומטי כל שנה, אלא אם כן הודיע אחד הצדדים על כוונתו להביאו לידי סיום,  30 יום לפני תום תקופת ההסכם המוארך. בהתאם לכך, המועד החוקי לסיום תקופת ההסכם היה ביום 31/3/2003 . הודעה על סיום ההתקשרות חלה מיום 26/6/2002, יש לפצותו עבור אובדן תשעה חודשי שירות. כמו כן, ההצעה החילופית שניתנה לו לא יכלה להוות תחליף ראוי להסכם, מאחר שהוצאותיו היו עולות בצורה משמעותית והכנסותיו היו פוחתות באופן שהיה פוגע בכדאיות הכלכלית, עד כדי היותה הצעה פיקטיבית בנסיבות אלו. לאור זאת טוען התובע כי נגרם לו הפסד רווח חודשי בסך של 7,666 ש"ח ונזקו בגין רכיב זה עומד ע"ס כולל של  68,994 ש"ח נכון לחודש מאי 2002.

4.                  הנתבעות, מכחישות את טענות התובע וטוענות כי מדובר בתובע סדרתי אשר לא משלים עם פסיקת בית הדין לעבודה, שדחה את השגותיו על סיום ההתקשרות ביניהם ומנסה את מזלו בתביעה זו, ללא בסיס עובדתי או משפטי. לשיטתן, התובע מציג מצג שווא ומלין על הפרת ההסכם בה בעת שהוא הפר אותו בסירובו בחוסר תום לב להצעה שניתנה לו להמשך קיום ההסכם ובהתעלם מסעיף 3 להסכם,  לפיו עליו לבצע את עבודות ההובלה ככל שיידרש וללא הסתייגויות. לדידן, התובע קיבל הצעה בהיקף ובתמורה דומים מהנתבעות (נספח ג לכתב התביעה, להלן-"ההצעה"), אך סירב להצעה.  זאת ועוד, עולות תהיות לעניין גובה הנזק כניטען בכתב התביעה מחד בסך 104,508 אל מול נזקיו הניטענים בזמנו בבית הדין לעבודה בסך 258,300 ש"ח. באופן דומה, הטענה להפסד רווח שבדו"חות שלו עומד ע"ס 17,356 ש"ח רווח שנתי, עומד כעת ע"ס 11,612 הפסד רווח חודשי , באופן שמעוררת הייה בלשון המעטה.

דיון ומסקנות:

5.                  בהתאם להחלטתי מיום 25/12/07 בבקשה לדחייה על הסף נקבע כי במסגרת התביעה תידון שאלת קיומה של הפרה של ההסכם וזכותו של התובע לקבל פיצוי בגינה. בסעיפים 19 ו-20 להחלטה נקבע כי קיים השתק לפלוגתא בשאלת הבלעדיות של התובע כספק של הנתבעות בלבד משנקבע בפסק הדין בתיק עב/ 2349/02 כי התובע לא היה ספק בלעדי . בכך, יהיה כדי להשליך על בחינת שיעור נזקיו לפי דו"חות רווח והפסד ככל שיוכח כי הופר ההסכם ע"י הנתבעות.

6.                  התובע העיד כי במסגרת שירותי ההובלות הוא נסע כל יום בין 100 ק"מ ל- 120 ק"מ (עמ' 8 שורה 21). משנישאל התובע בחקירתו בנוגע לסעיף 3(ב) סיפא למכתבו של רמי מנדל מיום 2/7/02  (נספח ז' לתצהירו של רמי מנדל) השיב התובע כי בחגים העבודה מוכפלת ומשולשת (עמ' 9 שורה 10) . לפיכך,  סבר כי מדובר בנסיעה יומית של 300 ק"מ או 400 ק"מ בסה"כ ואין לדידו פירכה בגירסתו לפיה המרחק בנסיעותיו היה בין 100 ק"מ ועד 400 ק"מ. לעניין אופי ההסכם העיד התובע כי הוא עבד רק דרך הקו-אופ, אבל הוא לא התחייב לבלעדיות בהסכם ו ארעו מקרים חריגים (בעיקר במענה לבקשת עזרה ספציפית), בהם הוא סיפק שירותי הובלה לצדדים אחרים כדוגמת: נסיעה למלונות ים המלח (נ/3) ונסיעות עבור "השחר העולה" (נ/1 ו- נ/2 , עמ' 14 ו- 15 ) וקיים מעשה בית דין לפיו הנתבעות לא היו לקוחות בלעדיות שלו (כאמור בהחלטתי מיום 25/12/07 ).  בהתאם לכך, טען התובע בסיכומיו כי נזקיו הם בסך 68,994 ש"ח בלבד.  

7.                   לעניין תוכנה של ההצעה שהוצעה לתובע ע"י המנכ"ל מר מנדל העיד התובע כי מר מנדל אמר לו שהוא יעסיק אותו 9 חודשים עד שהחוזה ייגמר (עמ' 21 שורה 25) ושהוא נדרש להוביל מבאר יעקב לתשעה סניפים (עמ' 10 שורה 7) להבדיל מהובלה מבית שמש. משנישאל  על פשר תגובתו להצעה, שהתייחסה רק לבית שמש וללא כל אזכור לבאר יעקב (נספח ד' לתצהירו, תוך הפנייה לסעיף 1 בו נכתב שצריך לנסוע מבית שמש), לא הסתייג התובע ממכתבו כי אם העיד כי הוא עודכן שיש שינוי וההובלה היא מבאר יעקב ולא מבית שמש הואיל והמחסן הועבר (עמ' 10 שורות 25-27). בהתיחסו לשוני בין מה שנאמר לו בפועל על ידי מר מנדל ותגובתו במכתבו לפיו ההובלה היא מבית שמש ובין  מה שהוא לכאורה עודכן ממישהו אחר השיב התובע כי בזמן שהוא שוחח עם מר מנדל הוא אכן אמר לו שההובלה היא מבית שמש, אבל באותה עת עדיין לא היה ידוע שלו שהמחסן הועבר לבאר יעקב. לפיכך, הוא לא התייחס באותו שלב במו"מ, לשאלת ההובלה מבאר יעקב (עמ' 10 שורה 21). מאוחר יותר, הודע לו מניסן, שההובלה הועברה לבאר יעקב (עמ' 11 שורות 3-6). לאור השוני המהותי במיקום ההובלה, נדרש התובע לתת הסברים מדוע זה לא בא לידי במו"מ ובחליפת המכתבים בינו ובין המנכ"ל שאלת המיקום בבאר יעקב כי אם בבית שמש בלבד, נימק זאת התובע בכך שהמנכ"ל, לא רצה להאריך עימו בדברים במו"מ ובנוסף, לא עלה בידו לכתוב למנכ"ל אודות הידיעה שנמסרה לו (מניסן), שמיקום ההובלה הועבר לבאר יעקב (עמ' 11 שורות 8-10).

8.                  מר מנדל העיד כי הוא קיבל החלטה לא לפטר אף עובד, במסגרת ההחלטה לסגירת המחסנים שהתקבלה משיקולי יעילות בלבד. כאשר הוברר לו כי קיים הסכם עם התובע הוא הציע לו את ההצעה החילופית, אשר לו היה נענה לה היתה ממשיכה ההתקשרות בהסכם (עמ' 2 שורות 9-11 לפרוטוקול מיום 10/10/2010). לדברי העד, התובע אמור היה לפי ההצעה לקבל 9 סניפים בכל יום, במקום 19 סניפים והיתה משולמת לו אותה תמורה אותה הוא אמור היה לקבל (עמ' 2 שורות 16-17, עמ' 6  שורה 15 ). לעניין אופן תגמול התובע בנפרד , עבור משטחים שהובלו לסניפים מעבר להסכם החלוקה העיד מר מנדל כי הוא לא היה עד לחתימה על ההסכם והוא אינו יודע על כך דבר (עמ' 3 שורות 10 ו- 29 , עמ' 6 שורה 9 ). לדידו, בהתאם להצעה החילופית היה על התובע לעבוד עם חברת "מיטב השדה" שמיקומה בבית שמש (עמ' 6 שורה 20 ). בכך, היה משום הצעה נדיבה ו"גדלות נפש" כלפי התובע שכן, עסקינן בחצי מהעמסה שהייתה לתובע קודם לכן לאור רה-ארגון שבוצע אצל הנתבעת (עמ' 7 שורה 2 ). לדברי העד, עמדה לנגד עיניו  הדאגה לפרנסתו של התובע והוא לא נכנס עימו לפרטים על שעות העבודה (עמ' 7 שורות 16  ו- 27 ).

9.                  אין חולק כי ההסכם נכרת בין הצדדים וכי נשלח מכתב לתובע ביום 26/5/2002 על סיום ההתקשרות (נספח ב' לכתב התביעה). במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים (נספחים ג - ה לכתב התביעה), הוצע לתובע המשך העסקתו כקבלן עצמאי מאזור בית שמש לסניפים בירושלים, בתשלום חודשי בסך כולל של  28,700 ש"ח. התובע , דחה את ההצעה בנימוק שהיא אינה תואמת לאופן העסקתו פועל ולפיכך, הוא דרש לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו עד ליום 31/3/2003.

10.              מעדותו של התובע ומעיון בנספחים ד-ו לכתב התביעה עולה כי התובע קיבל תמורה עבור ההובלות מידי חודש בסכום גלובלי של 28,700 ש"ח. כמו כן הוכח כי התובע קיבל תשלום נוסף עבור הובלות מיוחדות בסך של 21 ש"ח למשטח (עמ' 17 שורה 2) וכי היה תמחור בנפרד להובלות מהמחסן הטכני (עמ' 17 שורה 11 ונספח ו' לכתב התביעה) מבלי שהוכח קיומו של  הסכם בכתב לגביהם. התובע לא הכחיש כי בינו ובין הנתבעת היה רק הסכם אחד, הוא ההסכם דנן (נספח א' לכתב התביעה) והוכח מעיון בהסכם ולא הוכחש ע"י התובע , כי אין במסגרת ההסכם התייחסות או התחייבות לתשלום עבור משטחים טכניים (עמ' 17 שורה 20) כי אם תשלום תמורה בסכום גלובלי. בחקירתו, העיד התובע כי התשלומים הנוספים, היו על פי הסדר עם המנכ"ל ועם מנהל המחסן (עמ' 17 שורות 14-15).לדבריו, אף שהתשלומים הנוספים לא נכללו בהסכם, ארבעה מנכ"לים קודמים, הסכימו לשלם לו אותם "ללא בעיה" (עמ' 17 שורה 20) אך הוא מודה כי ההסכם היה עבור מחסן מכולת בלבד (עמ' 18 שורה 4).

11.              בהתאם לסעיף 3 להסכם, היה על התובע לבצע כל עבודת הובלה שתידרש ממנו (וראו  עמ' 18 שורה 9 ועמ' 2 שורה 12 לפרוטוקול). התובע, אף אישר בעדותו כי בהתאם לסעיף 6 להסכם, הוא היה אמור לקבל סכום קבוע עבור כל שירותיו לפי ההסכם (עמ' 18 שורה 16) וכי עבור כל מה שהיה מחוץ להסכם, כדבריו, היה מקבל תשלום בנפרד בנוסף לתשלום הגלובלי (עמ' 18 שורה 19).

12.              בנסיבות אלו, על פי העדויות ולשון ההסכם ולפי חליפת המכתבים עובר לסיום ההתקשרות עולה כי אין להחיל את תנאי ההסכם ובפרט את ההוראות לגבי סיום תקופת ההסכם, על קניית שירותים נוספים למשטח ותמחור בגין המחסן הטכני (להלן-"שירותים נוספים"). התובע, לא הרים את הנטל להוכיח כי הוסכם על הרחבת ההסכם לרכישת שירותים נוספים ולתשלום תמורה נוספת בגינם. הוכח מעדותו של התובע כי נידרש אישור ספציפי של מנהל המחסן והמנכ"ל עבור השירותים הנוספים באופן המתיישב עם גרסת הנתבעות לפיה לא היה הסכם מחייב לעניין אותם שירותים. אילו היתה הסכמה להוספת השירותים הנוספים לרבות תמורה נוספת בגינם בהסכם מחייב, לא היה צורך לקבל אישור ממנהל המחסן בכל פעם מחדש ומהמנכ"ל, בגינם.

13.              חזקה על התובע, שהיה מזמין את מנהל המחסן לעדות, אילו עדותו עמדה לטובתו להוכחת הרחבת ההסכם למתן השירותים הנוספים והגדלת התמורה במסגרתו. יוער, כי גם במכתבו של התובע (נספח ד' לכתב התביעה) לא ניטען כי התמורה הוגדלה במסגרת ההסכם בגין שירותים נוספים כי אם דובר על "נוהגי התשלום" ולא בכדי. אילו טען התובע במכתבו כי היה הסכם לתשלום תמורה נוספת אשר תנאי ההסכם מחייבים גם לגביו לעניין סיום תקופת ההסכם, היה הדבר עומד בסתירה לאמור  בסעיף 3 להסכם לפיו התחייב התובע לבצע "כל עבודות ההובלה ללא יוצא מהכלל שיידרש לבצע...". התובע, מבקש להינות משני העולמות, בהחלת הוראות ההסכם על השירותים הנוספים לצורך אכיפת ההתקשרות עם הנתבעות ל- 9 חודשים נוספים ובה בשעה, לפטור עצמו מהוראות ההסכם לפיהן, עליו לבצע כל עבודת הובלה שתידרש ממנו, מבלי שהמשטחים, כדוגמה, סוייגו מ"עבודות הובלה". בנסיבות אלו, לא הוכח כי הנתבעות מחוייבות להתקשרות למשך 9 חודשים נוספים לקניית שירותים נוספים מהתובע מבלי יכולת להודיע על הפסקת אותם שירותים באופן חד צדדי עם שינוי הנסיבות בהחלת רה- ארגון אצלן ולאור סירובו של התובע לתנאיה בנוגע לאותם שירותים נוספים. 

14.              בחנתי את הצעתו של מנכ"ל הנתבעת מר מנדל לתובע אם היה בה משום הרעה של תנאי ההסכם באופן המלמד על הפרתו על ידי הנתכעת. התובע הודה כי ההצעה היתה לבצוע הובלות מבית שמש (עמ' 10 שורה 21) עבור 9 סניפים (עמ' 21 שורה 25). לא הוכחה גרסתו של התובע , על שינוי מקום ביצוע ההובלות מבאר יעקב לירושלים, כניטען בכתב התביעה והוכחת טענתו כי בכך, הוגדלה המיכסה היומית במאות אחוזים. הוכח כי עדותו של התובע בעניין העתקת המחסן היא עדות שמיעה מפי "ניסן" (עמ' 11 שורה 5) מבלי שהלה, הוזמן להעיד בתמיכה לגרסת התובע. מנגד, העיד מר מנדל כי מדובר בהובלות מבית שמש לירושלים ובתמיכה לכך העיד על כך ששירותי התובע היו אמורים להינתן לחברת "מיטב השדה" שמיקומה הוא בבית שמש (עמ' 6 שורה 20). כך גם עולה ממכתבו של התובע (נספח ד' לכתב התביעה) לפיו מדובר על הובלות מאזור בית שמש ומכתב תגובה מיום 23/6/2002 ממנו עולה כי ההובלות הן מאזור בית שמש ( סעיף 3(ב) לנספח ה' לכתב התביעה). איני מקבלת את הסבריו בנידון של התובע, בעדותו שלא עשתה עלי רושם מהימן ונימצאה לא קוהרנטית. התובע העיד כי לא דובר על שינוי המיקום של מחסן המכולת במסגרת המו"מ, על מנת שלא להאריך בשיחה עם המנכ"ל. עסקינן בעניין מהותי לשיטתו של התובע וצפוי היה שיעלה זאת בשיחתו עם המנכ"ל אילו אכן היה שינוי במיקום לבאר יעקב. כך גם, לא הוכחה גרסתו של התובע לפיה הידיעה על שינוי מיקום ההובלה הגיעה אליו מאוחר יותר ואף לא  היה  בידו להוכיח מהו המועד בו נודע לו הדבר (באופן שאינו מתיישב עם נספח ה'  לכתב התביעה).

15.              בנסיבות אלו, משלא הוכח קיומו של הסכם מחייב להמשך קניית שרותים נוספים  מהתובע יש לבחון אם הוגדל השירות שהוזמן מהתובע במסגרת ההצעה, מעבר למכסת הנסיעות שהיתה עובר להצעה תוך שינוי משמעותי מתנאי ההסכם. בתצהירו של התובע נאמר כי עובר להצעה, הוא היה אחראי על 21 סניפים בשבוע ואילו לפי ההצעה הוא אחראי על הובלה ל- 9 סניפים בכל יום. בכך, אין די כדי להוכיח כי היה שינוי בתנאי ההסכם עד כדי הפרתו. לא די בשינוי במס' הסניפים, כי אם על התובע לעמוד בנטל להוכיח כי הקילומטראג' גדל באופן מהותי.

16.              התובע, טען במכתבו לנתבעת (סעיף 2 (א) לנספח ד' לכתב התביעה ) כי נסיעותיו מידי יום עמדו על 120 ק"מ עובר להצעה. בסעיף 8 לכתב התביעה ניטען כי המרחקים גדלו במאות אחוזים, הואיל ונידרש ממנו ליסוע מבאר יעקב לסניפים בירושלים, באופן שיביא להגדלה ל- 300 ק"מ ביום. הסירוב להצעה, היה אם כן בגין הגדלה זו שנוצרה בעיקר בשל מיקומו של המחסן בבאר יעקב לשיטתו. משנסתרה גרסתו של התובע על מיקום המחסן בבאר יעקב ובשים לב לטענותיו בכתב התביעה שלא היו כנגד העתקת המחסן לבית שמש כי אם לבאר יעקב, לא עמדה לתובע הרשות להרחיב חזית במסגרת סיכומיו כנגד מיקומו של המחסן בבית שמש, לאחר שהופרכה גירסתו הקודמת על מיקום המחסן בבאר יעקב במסגרת העדויות. בכך, יש כדי לקפח את זכותן של הנתבעות להתגונן ואין לקבל את טענותיו בנידון בנמסגרת הסיכומים.   

17.              לא השתכנעתי כי סירובו של התובע להצעה היה בתום לב כי אם בניסיון לגרום לנתבעות לשלם לו תשלומים במסגרת ההצעה, בהן היא אינה חייבת על פי ההסכם.   לא הוכח כי היה בהצעה משום הרעת תנאי השירות של התובע לנתבעת, בהיעדר ראייה על גידול בהיקף הנסיעות לפי כתבי הטענות. למרות שלא הותרה הרחבת חזית יוער למעלה מן הצורך, כי היה על התובע להוכיח מה מס' הנסיעות שהיה עליו לבצע בכל יום מבית שמש לסניפים בהתאם לכמות שניתן להעמיס בכל הובלה לפי צרכיו של סניף וסניף בירושלים, על מנת להוכיח כי תנאי ההסכם הורעו במסגרת ההצעה. כך גם, יש ליקח בחשבון את צמצום אחריותו של התובע לפי ההצעה, למס' סניפים קטן באופן משמעותי קרי: מ-21 סניפים לפי ההסכם ל-9 סניפים לפי ההצעה.